כולנו משקרים לעצמנו ולאחרים בתדירות יום יומית.
השקרים שאנו מספרים הנם מגוונים ונאמרים ממניעים רבים וסיבות שונות.
בעקבות עובדות אלו, ניתוח פסיכולוגית השקר עלול להיות מורכב ביותר.
חלק מהאנשים משקרים כדי להימנע מענישה וסנקציה בעקבות מעשיהם, חלקם עושים זאת כדי להתהדר בנוצות לא להם ולהרשים, חלקם משקרים כדי שלא לפגוע במישהו אחר ואחרים עושים זאת בעקבות דחף בלתי נשלט ושקרנות פתולוגית.
במהלך בדיקת פוליגרף, נחשף הבודק לשקרים מסוגים שונים ומקצועיותו נמדדת ביכולת להבחין בין סוגי השקרים וגילוים.
במאמר הבא, אסביר את המניעים המרכזיים לאמירת שקר, את סוגי השקרים הנפוצים, אסביר מהו הבסיס הפסיכולוגי לשקרנות פתולוגית ואענה על השאלה המעניינת ביותר - האם שקרן פתולוגי יכול לרמות מכונת אמת ולהצליח לשקר במהלך בדיקת פוליגרף ?
מחקרה של בלה דפאולו (2011)
הפסיכולוגית בלה דפאולו, ערכה מחקר כמותי אודות אמירת שקרים ובו חקרה 147 נבדקים בגילאי 18-71.
הנבדקים התבקשו לנהל מעקב אודות כל השקרים שסיפרו בטווח של שבוע, לרשום אותם ביומן ולציין את המניע לאמירת השקר.
תוצאות המחקר גילו את המידע הבא:
- כמות: אלו ששיקרו, עשו זאת כפעם אחת עד פעמיים בממוצע ביום.
- מניע: רוב השקרים נאמרו משני מניעים מרכזיים:
1. תועלת אישית: שקרים שנועדו לרווח אישי חומרי או אחר, מניעת מבוכה, הסתרת טעויות ופגמים, היחלצות ממצב לא נעים ושיפור הרגשתו של אומר השקר.
2. "טוב לב": שקרים שנועדו לסייע לאחרים להראות או להרגיש טוב.
בלה האמינה ששקרים יום יומיים הנם חלק ממרקם החיים החברתיים.
חשוב לציין כי מחקרים, מקצועיים ככול שיהיו, עדיין לוקים בבעייתיות מסוימת כיוון שנשענים על אמינות דיווחם של אנשים ששיקרו, אודות השקרים שלהם עצמם...
מחקרים נוספים מעידים על כך שהאדם הממוצע משקר לעצמו ולאחרים בממוצע כ 10-100 פעמים ביום...
מדוע אנו משקרים?
22% מאיתנו משקרים כדי להתחמק מאחריות לטעויות או עבירות שביצענו.
16% מאיתנו משקרים כדי להשיג רווח כספי\חומרי
15% מאיתנו משקרים כדי להשיג לעצמנו רווח כלשהו שאינו כספי\חומרי - כגון אמפתיה.
14% מאיתנו משקרים כדי להתחמק מאנשים אחרים.
8% מאיתנו משקרים כדי להרשים אחרים ולהצטייר באור חיובי.
7% מאיתנו משקרים ללא סיבה הגיונית
5% מאיתנו משקרים כדי לשעשע אחרים.
5% מאיתנו משקרים כדי לסייע בדרכים שונות לאחרים.
4% מאיתנו משקרים כדי לפגוע באחרים.
2% מאיתנו משקרים כדי לעדן את דברינו ולא להיתפס כחוצפנים וגסי רוח.
2% מאיתנו משקרים כדי להדחיק ולהימנע מהמציאות (שקרנות פתולוגית)
האם מבנה מוחם של של אנשים המשקרים בתדירות גבוהה, שונה מאחרים?
"האמת מגיעה בצורה טבעית אך השקר דורש מאמץ ומוח חד וגמיש" - ברונו ורסצ'ואר: פסיכולוג.
בשנת 2005, ערכה הפסיכולוגית יאלינג יאנג מחקר ובו השוותה את מבנה מוחם של 3 קבוצות ע"י מדידת מוחם באמצעות סריקה.
קבוצה 1 - הכילה 12 נבדקים, אשר מאופיינים בהיסטוריה הכוללת שימוש נרחב בשקרים חוזרים ונשנים.
קבוצה 2 - הכילה 16 נבדקים, אשר אובחנו כלוקים בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית אך לא שיקרו בתדירות גבוהה.
קבוצה 3 - הכילה 21 נבדקים, אשר תדירות אמירת השקר בקרבם הייתה ממוצעת ולא חריגה.
במחקר נמצא כי מוחם של אלו ששיקרו בתדירות גבוהה במהלך חייהם, הכיל כ20% יותר סיבים וקשרים עצביים מהשאר.
אם כן נשאלת השאלה מה קדם למה? השקר או יצירת הקשרים?
קיימות 2 אפשרויות:
1. אותם שקרנים נולדו עם מערכת קשרים מוחית מפותחת יותר, אשר גורמת להם לנטייה מוגברת לשקר, כיוון שמוחם מאפשר להם לשקר בקלות יחסית לאנשים אחרים.
2. מערכת הקשרים במוחם של השקרנים, התפתחה וגדלה במהלך השנים בעקבות בחירתם לשקר בתדירות גבוהה. אמירת השקרים השתכללה במהלך השנים ובעצם "אימנה" את המוח ובנתה את הקשרים שמאפשרים לשקר ביתר קלות.
השקרן הפתולוגי - קווים לדמותו
כולנו משקרים מדי פעם לעצמנו ולאחרים, אך קיים הבדל משמעותי בינינו לבין אדם המוגדר כשקרן פתולוגי.
שקרן פתולוגי הוא אדם שמשקר בקלות וללא מאמץ, עד כדי כך שמבחינתו השקר מגיע בצורה טבעית יותר מאשר האמת. השקר הנו חלק משמעותי משגרת חייו, עד כדי כך שמהווה בסיס להתנהלותו וקיומו.
השקרנות הפתולוגית יכולה להיחשב כהפרעה בפני עצמה או כחלק נלווה להפרעות אחרות כגון הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, נרקיסיזם, חרדה, דיכאון או הפרעת אישיות טורדנית כפייתית.
10 מאפיינים מרכזיים של שקרנות הפתולוגית:
1. שקרנות פתולוגית נקשרת להפרעת אישיות נרקיסיסטית:
רוב השקרנים הפתולוגים לוקים בהפרעת אישיות נרקיסיסטית או לכל הפחות, יש להם מאפיינים בולטים של נרקיסיזם.
הנרקיסיסט מודע לכך שהוא משקר ועושה זאת במכוון כדי להצטייר באור חיובי ולהרשים אחרים.
בשל הנטייה המוגזמת להרשים, לא מן הנמנע כי כמעט בכל נרקיסיסט, יאובחנו מאפייני שקרנות פתולוגית.
2. שקרנות פתולוגית נקשרת בחלקה להפרעת טורדנית כפייתית (OCD):
בעקבות העובדה כי הפרעת ה OCD פוגעת פגיעה ממשית בתפקוד החברתי של הלוקים בה, לעתים מסגלים הלוקים בה הרגלי שקר חוזרים ונשנים, כדרך להתמודדות עם ההפרעה.
הם עלולים לשקר כדי להרגיש טוב יותר, כדי לגרום לאחרים לחבב אותם, כדי להסתיר את לקותם (שלא יחשבו שהם מוזרים) ועוד.
חשוב לזכור שלא כל הלוקים ב OCD הנם שקרנים פתולוגיים, אך אכן השקרנות הפתולוגית מאפיינת את חלקם.
3. אצל שקרנים פתולוגים, קיים הבדל בריכוז ההורמונים בגוף.
תגלית מעניינת ביותר הנה, כי יחסית לכלל האוכלוסייה, לשקרנים הפתולוגיים קיים יחס הורמונלי שלילי בריכוז ההורמונים טסטוסטרון וקורטיזול.
הריכוז השלילי מאפשר באופן כללי להתנהל בצורה אגרסיבית וללא כל חשש לגבי ההשלכות הנלוות. הדבר מאפשר לשקרנים הפתולוגים לשקר ללא כל חשש לגבי השלכות השקר, חמורות ככל שיהיו.
מאפיין מעניין זה, קושר אותם לקבוצה המרתקת ביותר - לקבוצת הפסיכופתים.
תפקיד הקורטיזול הנו ריסון אגרסיביות וריסון הרצון לקחת סיכונים מיותרים.
בקרב הפסיכופתים קיים ריכוז נמוך של ההורמון קורטיזול וריכוז גבוה של ההורמון טסטוסטרון, מה שבין היתר מאפשר להם לשקר באופן משכנע.
חשוב לזכור שלא כל שקרן פתולוגי הוא פסיכופת אך כל פסיכופת הנו שקרן פתולוגי.
4. השקרנים הפתולוגים משקרים בעיקר אודות נושאים רפואיים:
בקרב שקרנים פתולוגיים, קיימת נטייה לעורר אמפתיה בקרב אחרים. הדרך היעילה מבחינתם לעשות זאת הנה שימוש בשקרים אודות מצבם הרפואי הירוד.
לעתים קיימת הגזמה פתולוגית העלולה להביא את השקרנים הפתולוגים לטיפולים רפואיים וניתוחי שווא.
5. חלק מהשקרנים הפתולוגים, אכן מאמינים באמיתות השקרים שלהם:
לא כל השקרנים הפתולוגיים מאמינים באמת בשקרים אותם הם מספרים, אך אלו שבאמת מאמינים בהם נקראים "מיקרו פסיכוטיים"
הביטוי "מיקרו פסיכוטיים" נוצר כדי להבחין אנשים אלו, מקבוצת האנשים הלוקים בסכיזופרניה.
למיקרו פסיכוטיים ישנה הפרעת אישיות גבולית והם מאמינים בשקרים אותם הם מספרים.
כשמעמתים אותם עם השקרים שלהם, הם לא יודו באמת כי מבחינתם היא לא קיימת, אלא ישכתבו במידית את הזיכרון שלהם שיכלול שקר חדש שיתאים למצב החדש. נתון מעניין נוסף הנו: שהם כלל לא יזכרו את השקר הקודם שסיפרו.
מחקרים מצאו כי ילדותם של המיקרו פסיכוטיים מלווה בהתעללות, הזנחה וחוסר יחס. חלקם גדלו בבתי יתומים ופיתחו את השקרים כמנגנון התמודדות.
6. חרדה ודיכאון בקרב ילדים עלולים לגרום להתפתחות שקרנות כפייתית:
שקרים המסופרים ע"י ילדים ובני נוער בשלבי התפתחותם, הנם דבר נפוץ וטבעי המתבצע בעיקר למטרת בחינת גבולות.
לעומת זאת, חלק מהילדים שמשקרים בתדירות גבוהה, עלולים לעשות זאת בעקבות תחושות חרדה או דיכאון.
חרדה, דיכאון, הערכה עצמית נמוכה וביטחון עצמי נמוך, עלולים לגרום לשקרנות כפייתית בקרב ילדים.
כשהשקרנות הכפייתית מתגלה בשלב מוקדם בהתפתחות הילד, ניתן לטפל בה ותוצאות הטיפול יעילות מאוד.
7. מאוד קשה לטפל בשקרנות פתולוגית בקרב בוגרים:
בעקבות העובדה שסיפור חוזר ונשנה של שקרים בקרב בוגרים, הפך להרגל שבשגרה, קשה ביותר לטפל בשקרנים פתולוגים בוגרים.
הטיפול הופך לקשה עד בלתי אפשרי, במקרים שהשקרן הפתולוגי הנו נרקיסיסט והשקרים מבוצעים ממניעים נרקיסיסטיים.
8. פרדוקס החרדה:
בדומה לילדים, גם שקרנים פתולוגיים בוגרים, משקרים לעתים כדי להרגיע חרדות מסוגים שונים.
החרדה הנפוצה בגינה משקרים הנה החרדה מפני דחייה.
הפרדוקס הנו: שאמירת שקרים עלולה גם לגרום לחרדה.
ז"א, השקר נאמר למטרת הקלה על תחושת החרדה אך בעצם יוצר חרדה חדשה.
9. שקרנות עלולה להיות ממכרת:
בדומה להימורים, גם שקרנות פתולוגית עלולה לגרום להתמכרות והשפעתה על השניים דומה - כשמשקרים, כמו בהימור, לא יודעים האם הדבר יביא לניצחון או הפסד מוחץ.
כשהשקרן הפתולוגי מתרגל לתחושת הפחד וההתרגשות הנלווית לשקר, הוא כמעט לא יכול לחיות בלעדיה ומתמכר.
10. "אם בזה הרגע הכרת שקרן פתולוגי, הוא כנראה כבר שיקר לך..."
מהרגע הראשון, שקרן פתולוגי יציג אישיות מזויפת ולא ייתן לאחרים לראות מי הוא, כיוון שאם הוא יעשה זאת, הדבר יקשה עליו לשקר בהמשך. לכן מהשנייה הראשונה בה הוא מכיר אדם אחר, הוא ישקר לו.
זהו בעצם קו הבסיס שלהם, אשר עליו הם ממשיכים לבנות את השקרים הבאים.
לעתים יציג תחילה השקרן הפתולוגי אמת חלקית כדי שיהיה לו קל יותר בבניית השקרים הבאים.
האם השקרן הפתולוגי יכול לרמות פוליגרף?
על מנת לענות על שאלה זו, נבחין בין 2 קבוצות של שקרנים פתולוגיים:
קבוצה מספר 1:
הכוללת את רוב השקרנים הפתולוגיים אשר מודעים לכך שהם משקרים ועושים זאת ממניעים מגוונים לרבות מניעים נרקיסיסטיים, כדי להרשים אחרים, כדי לברוח מאחריות, כדי להשיג רווח אישי ועוד.
כל עוד לשקרים יש מטרה ואינטרס (כגון הימנעות מסנקציה שלילית) וקיימת הבחנה בינם לבין המציאות, הסיכוי שהשקרן הפתולוגי יצליח לרמות פוליגרף - קטן. (בהנחה שבודק הפוליגרף מקצועי)
קבוצה מספר 2:
קבוצה זו כוללת את השקרנים הפתולוגים מסוג המיקרו פסיכוטיים, אשר מבחינתם הם כלל לא משקרים והשקרים הפכו לחלק מהמציאות שלהם.
המיקרו פסיכוטיים, יכולים להיות מאובחנים כדוברי אמת בבדיקת פוליגרף למרות שישקרו בה. כיוון שבדומה לסכיזופרנים, הגבול בין המציאות לשקר, מטושטש ולא ברור. האמונה בשקר הנה כה חזקה, עד כי נתפסת כאמת.
סייג: במקרים בהם השקרן פתולוגי מאובחן גם כפסיכופת, הוא עלול להצליח לרמות פוליגרף ולהיות מאובחן בטעות כדובר אמת. הסיבה הנה כי בשונה מהמיקרו פסיכוטי, מה שגורם לכך היא לא האמונה המלאה בשקר כמציאות, אלא היעדר הפחד מפני גילוי האמת. (כמפורט במאמרי הקודם אודות הפרעת אישיות אנטי סוציאלית)
סיכום:
כולנו משקרים כל יום לעצמנו ולאחרים, אך זה לא הופך אותנו לשקרנים פתולוגים.
לא כל שקרן פתולוגי באמת מאמין בשקרים שהוא מספר והיחידים שמאמינים לשקרים שלהם, שייכים לקבוצה ייחודית הנקראת "מיקרו פסיכוטיים".
בביצוע בדיקת פוליגרף, חשוב להבין מול איזה נבדק אנו מתמודדים ולאיזו קבוצה הוא שייך.
היחידים שיכולים לרמות פוליגרף בכוונת תחילה הנם שקרנים פתולוגיים המוגדרים כפסיכופתים.
הקבוצה השנייה של שקרנים פתולוגים העלולים בטעות להיות מאובחנים כדוברי אמת בבדיקת פוליגרף למרות ששיקרו, הנם המיקרו פסיכוטים.
לגבי קבוצת השקרנים הפתולוגיים "הממוצעים" העושים זאת ממניעים אנוכיים ואגואיסטים לרבות הנרקיסיסטים - ככול הנראה שלא יצליחו לרמות בבדיקת פוליגרף.