אומדן הנזק הכלכלי, שנגרם למשק הישראלי כתוצאה מעבריינות צווארון לבן, נאמד במליארדי שקלים לשנה. עבריינות תעסוקתית זו, כוללת בעיקר עבירות מסוג גניבה, הונאה, שוחד, ריגול תעשייתי, מרמה וטובת הנאה.
מאפייניה הייחודיים של עבריינות זו, הכוללים בין היתר את העדפתם של ארגונים לשדר עסקים כרגיל ולהדחיק את התופעה, קושי בגילויה, ענישה מקלה ועוד, הפכו את מדינת ישראל לחממה להתפתחותה של עבריינות הצווארון הלבן.
רבות נכתב על העבריינות התעסוקתית בישראל ושיטות ההתמודדות עמה, אך התמודדות עמה כיום נמשלת להקלה בסימפטום המחלה ולא לתרופה אשר תביא לריפויה. כדי לנסות ולצמצם את התופעה בארגון, עלינו להבין תחילה מהו מקורה הפסיכולוגי.
בבואי לנתח את עבירות הצווארון הלבן, הבחנתי כי קיים בסיס פסיכולוגי משותף בין פרופיל עבירות אלו, לפרופיל העבריינות התעסוקתית בישראל, הכולל עבירות גניבה, מרמה, שוחד והונאה המבוצעים גם ע"י עובדים זוטרים. לשיטתי, בעקבות בסיס משותף זה, ניתן לבנות פרופיל זהה לעברייני הצווארון הלבן, ולעבריין התעסוקתי הזוטר בישראל, תוך שימת דגש על עבירות אלו. במאמר אציג את הקרקע המכינה לעבריינות הצווארון הלבן, מניעי העבריין, טיפוסי אישיות הנוטים לעבריינות זו, רציונליזציה והצדקות בהן נוקט העבריין והמלצות אודות הדרכים בהן יכול ארגון לנקוט, כדי לצמצם את שיעור התופעה.
הגדרת מושג עבריינות הצווארון הלבן:
מקור השם צווארון לבן הנו, מהצווארון הלבן שבצבץ מהווסט שלבשו עובדים בכירים ומכובדים שביצעו עבירות גנבה, מרמה והונאה במקום עבודתם. חוקרים שונים ניסו להגדיר את עבריינות הצווארון הלבן, ביניהם הקרימינולוג סאתרלנד, אשר הגדירה כפשע הנעשה ע"י אדם מכובד, בעל מעמד חברתי גבוה, במהלך עיסוקו המקצועי. אדלהרטס הגדירה כ: מעשה לא חוקי הנעשה ע"י הסוואה או תחבולה, במטרה להשיג כסף או רכוש או להימנע מתשלום של רכוש או ממון. חשוב לציין כי ההגדרות הקיימות הנן חסרות ולא מדויקות. למטרת בניית הפרופיל במאמר זה, אגדיר את עבריינות הצווארון הלבן כ: עבירות המבוצעות ע"י עובד כנגד הארגון בו מועסק, למטרת השגת רווח עצמי או רווח לאחרים תוך פגיעה בארגון, לרבות עבירות מסוג גניבה, מרמה, הונאה, שוחד וטובת הנאה. ז"א ההתמקדות בהגדרה זו תהיינה בסוג העבירות המבוצעות כנגד הארגון ולא בדרג או "מכובדות" המבצעים. מהי פרופילאות פלילית?
הפרופילאות הפלילית הינה תהליך, שבו משתמשים במידע זמין אודות העבירה וזירת העבירה, כדי להכין דיוקן של מבצע העבירה העלום (לא ידוע). המטרה המרכזית של השימוש בפרופילאות הפלילית הנה: לבנות פרופיל התנהגותי פיזי של העבריין, כדי לעזור ולתפוס אותו.
מטרה נוספת בשימוש בפרופילאות פלילית הינה, בניית פרופיל אישיותי פסיכולוגי של חשוד, למטרת סיוע בתשאולו ע"י החוקר.
בד"כ משתמשים בפרופילאות לפשעים חמורים או סדרתיים כגון רצח, אונס או הצתות סדרתיות, אך ניתן בהחלט להשתמש בפרופילאות לעבירות סדרתיות חמורות פחות, כדוגמת עבריינות צווארון לבן.
שיטת ביצוע - Modus operandi
מודוס אופרנדי, הינו מונח הלקוח מהשפה הלטינית, אשר מתאר את שיטת הביצוע או שיטת הפעולה של העבריין בעבירותיו החוזרות והנשנות, כפי שבאה לידי ביטוי בשלושה פרמטרים מרכזיים: - שיטת הפעולה אשר תבטיח את ביצוע העבירה. - שיטת הפעולה אשר תסייע בהסתרת זהות העבריין. - שיטת הפעולה אשר תסייע בדרכי מילוטו מהזירה.
הערה: במאמר לא יצוינו שיטות הפעולה שמטרתן סיוע בהסתרת זהות העבריין או במילוטו, על מנת שלא לסייע לעבריינים פוטנציאליים להשתכלל וללמוד שיטות חדשות. המאמר יתמקד, בהיבט הפסיכולוגי של עבריינות זו.
באופן כללי אציין כי מדובר בעבירות הכוללות: גניבה (כסף, פריטים או מידע), מרמה, הונאה, שוחד, טובת הנאה, מתנות יקרות, עושק, זיוף, סחיטה,ריגול עסקי ועוד.
זירת העבירה: לזירת העבירה בעבירות מסוג צווארון לבן, אין מאפיין ייחודי ומוגדר.
הזירה מגוונת מאוד וכוללת: מפעלים, מבנים, דרכים, משרדים, מחסנים, רכבים, בתי עסק, בתי מגורים, מחשבים תאגידים ועוד.
הגורמים המשפיעים על ביצוע עבירות הצווארון הלבן:
השפעת התרבות ההדוניסטית\נהנתנית:
מדובר בהשפעת התרבות המודרנית, המקדשת חומריות על פני ערכים ומוסר. עובדים רבים מוצאים עצמם מתוסכלים, נוכח כישלון המרדף האין סופי אחרי תענוגות החיים ומחפשים קיצורי דרך להשגת התעשרות מהירה.
קיימים שלושה מעגלים המפעילים לחץ על העובד לבצע עבירות צווארון לבן:
- המעגל המשפחתי: אשר מושפע בעצמו מהתרבות הנהנתנית סביבו ומפעיל לחצים כבדים על העובד בדרישה לסיוע כלכלי. - מעגל סביבת העבודה: אשר כולל עמיתים לעבודה ודרג ניהולי אשר חלקם שייכים למעמד סוציו אקונומי גבוה יותר, מזה של העובד. כתוצאה מכך מופעל לחץ יום יומי על העובד ונוצרת תחושת נחיתות משמעותית.
- המעגל החברתי: הכולל חברים ומכרים, אשר בדומה למעגל סביבת העבודה, שייכים חלקם למעמד סוציו אקונומי גבוה מזה של העובד ויוצרים את אותה תחושת לחץ שתוביל לבסוף לרגשי נחיתות.
עלפי מחקרים שבוצעו בשנת 2014 בארה"ב, נמצא כי 48% מבין עברייני הצווארון הלבן שביצעו עבירות מרמה והונאה, חיו בתנאים הגבוהים מאלו שיכלו להרשות לעצמם, עד לרגע העבירה.
הפרמטר המרכזי שנקשר ישירות לביצוע עבירות צווארון לבן הנו, מידת הלחץ שנוצרה כתוצאה מהתרבות ההדוניסטית במעגלים השונים.
מאפייני אישיות נרקיסיטית:
נרקיסיזם מתאר בין היתר, מחשבות על גדלות, הערצה עצמית מוגזמת וקיצונית, הרגשת עליונות והתעסקות בלתי פוסקת בהצלחה והיעדר אמפתיה ומחויבות כלפי אחרים. מקור השם הינו במיתולוגיה היוונית, בה מתואר סיפור אודות צעיר יפה תואר בשם נרקיסוס, אשר התאהב בבבואתו שהשתקפה במי האגם בו נהג לבלות. חוקר בשם בליק, חקר את הקשר בין מאפייני אישות נרקיסיסטית לבין ביצוע עבריינות צווארון לבן ומצא קשר ישיר בין השניים. על פי בליק, ככול שקיימים יותר מאפיינים נרקיסיסטיים באישיותו של עובד, כך גדל הסיכוי למעורבותו בעבירות צווארון לבן. שליטה עצמית נמוכה:
חוקר בשם בליקל, חקר את הקשר בין שליטה עצמית נמוכה, לסבירות ביצוען של עבריינות צווארון לבן ומצא כי ככול ששליטתו העצמית של עובד תהיה נמוכה יותר, כך תעלה הסבירות למעורבותו בעבירות צווארון לבן. בליקל מסביר כי שילוב של לחץ והזדמנות, עם קושי בשליטה עצמית, עלול לעורר את הטריגר לביצוע עבירות הצווארון הלבן בקרב עובדים.
קיימים 3 סוגי עברייני צווארון לבן בעלי שליטה עצמית נמוכה:
1. העבריין האימפולסיבי: אינו משקיע מחשבה בהשלכות השליליות שעלולות להיות למעשיו ולכן מוציא לפועל החלטות נמהרות.
2. העבריין חסר הרגישות: אשר כלל אינו מוטרד מהנזק הכבד שפעולותיו עלולות לגרום לאחר. 3. העבריין בעל האינטליגנציה הנמוכה: אשר אין ביכולתו לחזות את חומרת הנזק העלול להיגרם כתוצאה ממעשיו.
נטיה לרדיפת שררה:
מדובר בעובדים אשר להוטים אחר כח וסמכות.
מפגינים ביטחון עצמי מופרז בכל הקשור לשררה ומקדשים את הסמכות על פני כל דבר אחר.
חשוב לציין כי הנטייה לרדיפת שררה אינה מאפיין העומד בפני עצמו אלא תלוי בשאר הגורמים לעיל.
שילובם של שני גורמים לפחות או יותר, עלול להוות דגל אדום משמעותי לביצוע עבירות צווארון לבן.
התהליך הפסיכולוגי המביא לעבריינות צווארון לבן:
גישת מדעי ההתנהגות מסבירה בצורה הטובה ביותר, כיצד ומדוע עברייני הצווארון הלבן פועלים. הגישה גורסת, כי עבריינות צווארון לבן, זהה לעבירות אחרות וכוללת מבנה המכיל:
עבריין - אשר מלא במוטיבציה לביצוע העבירה.
לחץ - אשר מניע את העבריין לפעולה.
קרבן - אשר הנו פגיע בד"כ. בנוסף לחוסר יכולתו או רצון ממשי מצידו, להתגונן מפני העבירות.
משולש ההונאה:
משולש ההונאה\מרמה, הינו המודל הנוטע את היסודות להבנת התהליך הפסיכולוגי המביא לעבריינות צווארון לבן. מבנה המשולש כולל: הזדמנות, מוטיבציה ורציונליזציה (התרצה).
הזדמנות:
ההזדמנות כוללת מצב או צירוף נסיבות אשר סללו את הדרך לעבירת הצווארון הלבן.
ההזדמנות מחולקת לשני צדדים:
1. ההזדמנות שנוצרת ע"י העובד עצמו: אשר פועל בצורה ישירה או עקיפה ליצירת ההזדמנות.
2. "לא עכברא גנב, אלא חורא גנב": לא העכבר אשם בגנבת האוכל, אלא החור שממנו נכנס אשם.
ז"א שפרצות האבטחה, רשלנות, חוסר אכפתיות, תרבות ארגונית ונורמות לקויות, הם אלה שיצרו את ההזדמנות לביצוע העבירה.
מוטיבציה:
מוטיבציית העובד לביצוע עבירות צווארון לבן מושפעת משלושה גורמים:
1. תיאוריות הלחץ\מתח: התאוריה גורסת כי נורמות חברתיות, משפיעות ישירות על שאיפותינו להשגת רווח חומרי הנחשב כאינדיקציה להצלחה. ככול שהעובד חווה קשיים כלכליים משמעותיים יותר, המונעים ממנו לממש את שאיפותיו החומריות, כך הלחץ והמתח אשר הוא חווה גוברים ועלולים להוביל למצב בו יתפתה להשיג רווח חומרי זה, באמצעים פסולים ולא חוקיים. הקושי הכלכלי, אותו חווה העובד, נחלק לשניים: עוני הבסולוטי (אמתי) ועוני יחסי (מדומה).
כשהעוני אבסולוטי: מדובר על מצב בו העובד חווה קושי כלכלי משמעותי להשגת צרכים בסיסיים כגון מזון ביגוד או קורת גג.
כשהעוני יחסי: מדובר על תחושת מתח ולחץ הנובעת ממצבו הכלכלי של העובד יחסית לסביבתו: כגון חברים או שכנים ומצבו הכלכלי המצוי יחסית למצב הרצוי – לשאיפותיו. (עוני מדומה)
בנוסף להשגת רווח חומרי, חווה העובד לחץ חיצוני ממקור נוסף והוא: הארגון.
ככול שהארגון נמצא בלחץ גדול יותר, להימנע מהפסדים ולהגדיל רווחים, כן גובר הלחץ על העובד, אשר יודע כי אם לא יספק תוצאות, עלול לאבד את מקום עבודתו. כתוצאה מכך עלול העובד לנקוט באמצעים פסולים להשגת מטרות אלו הכוללות עבירות צווארון לבן, כדי לסייע לארגון.
2. מידת הרתעה: ככול שהנזק הצפוי עולה על הרווח מביצוע העבירה, כך יטה העובד לקבל החלטה בה ימנע מביצוע העבירה ולהפך.
3. תיאורית הבחירה חופשית: כוללת חמישה שיקולים בהם מתחבט העובד – הזדמנויות העובד להרוויח כסף בצורה לגיטימית, כמה מהכסף הזה אכן זמין לשימוש, סכום הכסף אותו יכול להרוויח העובד כתוצאה מביצוע העבירה, הסיכוי להיתפס ומהי הסבירות לכך שייענש אם אכן ייתפס.
רציונליזציה:
השלב השלישי והאחרון במשולש ההונאה הנו שלב הרציונליזציה - ההתרצה\הצדקה. שלב הרציונליזציה עלול להתרחש בשני מועדים: טרם ביצוע העבירה ולאחר ביצועה. טרם ביצוע העבירה: עבריין הצווארון הלבן חווה קושי רב ודיסוננס קוגנטיבי בין ערכיו הפנימיים הכוללים שמירה על החוק, הנורמות החברתיות וכללי האתיקה של מקום העבודה, לבין ההחלטה לבצע עבירה כנגד מקום עבודתו. כדי להתגבר על קשיים אלו ולהשקיט את מצפונו מתחושת הבושה והאשמה, מבצע עבריין הצווארון הלבן הצדקה והתרצה של פעולותיו, עד אשר הופכן ללגיטימיות.
טכניקות הנטרול של סייקס ומצא, בהן משתמש העבריין כדי להשקיט את מצפונו בביצוע עבירותיו:
הכחשת האחריות: העבריין בעצם מסיר מעליו את האחריות למעשיו. יטען כי הופעלו עליו לחצים משמעותיים ולא הייתה לו ברירה אחרת אלא לבצע את העבירה. ז"א יטען כי הנו קרבן של נסיבות. עלול גם להאשים את שותפיו לפשע ויסיר מעצמו אחריות לעבירה.
- הכחשת הנזק: בדרך זו מכחיש העבריין את הנזק הנגרם לארגון באמצעות רטוריקה שכוללת ביטוים כגון "הם כלכך עשירים שהם בכלל לא ירגישו את הגניבה" או "יש להם ביטוח אז בכל מקרה הכסף יחזור אליהם" וכו.
- הכחשת הקרבן: בשונה מעבירות פליליות אחרות כגון תקיפה, שוד או אונס אשר מאופיינות במפגש פנים מול פנים עם הקרבן, עבריינות צווארון לבן מתבצעת בארגון מבלי לפגוש פיזית בקרבן (מנהל החברה, שותפי הנהלה וכו). נתון זה מסייע לעבריין הצווארון הלבן לבצע "דה הומניזציה" - הסרת צלם אנוש מהקרבן וכתוצאה מכך משקיט את מצפונו. דוגמאות – "כל המנהלים בחברה הזאת התעשרו באמצעות גניבה", "מגיע להם, הם בטח מושחתים" וכו.
- גינוי המגנים: "גנבתי מהם כי הם ניצלו אותי" גנבתי כי לא שילמו לי את מה שמגיע לי" "אפילו פוליטיקאים לוקחים שוחד" "השופט והמשטרה בעצמם מושחתים".
פנייה לערכים נעלים: בטכניקת נטרול זו, מסביר העבריין את ביצוע עבירותיו, בקיומם של ערכים אישיים וקודים התנהגותיים, אשר נעלים וגבוהים יותר מהחוקים, הנורמות והאתיקה של מקום העבודה.
דוגמא: אתי אלון גנבה כי הייתה חייבת לעזור לאחיה - ערך המשפחה חזק יותר מהחוק.
דוגמא נוספת: שיתוף פעולה ואי דיווח על עבירות שוחד ומרמה בטענה של נאמנות חזקה בין חברים, הכוללת קודים עליהם התחנך העבריין, שלפיהם לא "מלשינים" לעולם על חברים.
גישת הפיקוח החברתי: של הירשי:
גישת הפיקוח החברתי גורסת, כי בני אדם יתאימו עצמם למערכת הכללים, הערכים והנורמות של הקבוצה בגלל הפיקוח החברתי והוא זה שמונע מהם לסטות מהתלם ולבצע עבירות. כלומר כאשר הפיקוח החברתי חלש, או כלל לא קיים, אז תופיע הסטייה.
תיאורית הפיקוח החברתי מניחה שלאדם יש אינטרס להשתייך ולהתאים עצמו לקבוצה וכדי לא לסכן את האינטרס הזה, הוא נמנע מלבצע עבירות.
על פי גישתו של הירשי, אדם יימנע מלעבור עבירות אם הוא בעל "אחריות חברתית" המורכבת מארבעת היסודות הבאים:
התקשרות: מתייחסת לרגישות ולזיקה של האדם כלפי אחרים (כלומר לחשיבות הקשר). ללא תחושת קשר האדם יאבד את היכולת שלו להתחבר לעולם החברתי שסובב אותו. קבלה של נורמות חברתיות קשורה בקשר ובאכפתיות שהאדם מפתח כלפי בני אדם אחרים. ככל שרצונו של אדם להתקשר לאנשים סביבו חזק יותר, כך ימנע מביצוע עבירות.
מעורבות: ניצול ראוי של שעות הפנאי (תחביבים התנדבות וכ'ו). עד כמה קיימת מעורבות בחיי הקהילה, משפחה וחברה. ככול שהמעורבות תגדל, הסיכוי לעבריינות יפחת.
מחויבות: המידה שבה היחידים משקיעים זמן, מאמצים ואנרגיה בפעילויות נורמטיביות, כך יפחת הסיכוי לביצוע עבירות אשר עלולות לסכן את מה שהשיגו.
אמונה: אמונה בצדקת ונכונות הערכים והנורמות שיש לציית להם. לא מדובר על חוקים יבשים, אלא אמונה כנה ועמוקה יותר בצדקת הערכים. ככול שהאמונה תהיה חזקה יותר, כך הסיכוי לעבריינות יפחת.
המלצות:
1. טרם גיוס העובד לארגון או קידומו, מומלץ לערוך שיחת עומק, בה יבחנו קיומם של המאפיינים המשפיעים על סבירות ביצוען של עבירות הצווארון הלבן:
- קיום או היעדר מאפייני אישיות נרקיסיסטית.
- השפעת התרבות הנהנתנית על העובד, התמודדותו עם מצבי לחץ מהמעגלים השונים והתמודדותו עם מצבי קיצון בהקשרים אלו.
- הערכת מדד השליטה העצמית של העובד.
- אבחון נטייה מוגזמת לרדיפת שררה ועמדות כח.
שילובם של שני מאפיינים או יותר, עלול להוות דגל אדום ולרמז על נטייה לביצוע עבירות צווארון לבן.
2. למידת שיטת הביצוע של עבירות שהתגלו:
באמצעות תחקור מעמיק של עבירות והמעורבים בהן, ניתן להגיע לתובנות חדשות אודות:
- שיטת הפעולה אשר הבטיחה את ביצוע העבירה. - שיטת הפעולה אשר סייעה בהסתרת זהות העבריין. - שיטת הפעולה אשר סייעה בדרכי מילוטו מהזירה.
באמצעות למידת התנאים והפרצות שהובילו לצליחת העבירה, ניתן לקבל תובנות אשר יסייעו למניעת הזדמנויות עתידיות באמצעות רענון, החמרת או שינוי הנהלים.
3. הפחתת המוטיבציה לביצוע העבירה באמצעות הגברת ההרתעה:
- הדגשת משקל הנזק הצפוי ביחס לרווח מביצוע העבירה.
- הקטנת הרווח מביצוע עבירה: לדוג' - הקטנת סכומי הכסף בזמן העברות כספים. (הגדלת מספר השינועים תוך הפחתת סכומי הכסף בכל שינוע)
- הגברת סיכוי העבריין להיתפס, ע" שימוש באמצעים שונים, לרבות בדיקות פוליגרף תקופתיות: אשר נמצאו ככלי אפקטיבי ביותר להרתעה.
4. שימוש בתיאורית הפיקוח החברתי של הירשי להפחתת שיעור העבריינות בארגון באמצעות הפיכת המצב המצוי בארגון הכולל אינדיבידואליזם, תחרותיות, ניכור ונהנתנות, למצב הרצוי בארגון שיכלול: התקשרות מחויבות מעורבות ואמונה.
הצעות לביצוע התהליך הנן: גיבוש העובדים באמצעות ערבי צוות, ימי עיון, נופש חברה, חיזוק נורמות וערכי החברה, הגברת מעורבות העובד בכל הקשור בפעילות החברה, אופק קידומי הכולל שיפור בתנאים ובשכר, האצלת סמכויות, שיחות אישיות ועוד.
המטרה הסופית הינה לגרום לעובד לתחושת שייכות, משפחתיות ונאמנות לארגון, אשר תמנע ממנו לבצע את עבירות הצווארון הלבן ולפגוע בארגון.
המלצה הנגזרת מתיאורית הפיקוח החברתי של הירשי ומטכניקות הנטרול של סייקס ומצא הנה: חיזוק הקשר בין העובד הזוטר להנהלת החברה, על מנת למנוע ריחוק ובכך בעצם לגרום לקושי בהכחשת הנזק או הקרבן.