בדיקת פוליגרף לעברייני מין - השימוש במכונת אמת ככלי להגנה על החברה מפני עברייני מין - אתיקה פוליגרף
עודכן: 21 בנוב׳ 2019
רבות דובר לאחרונה על פרשת הפדופיל מאזור המרכז, אשר פגע מינית בכ 200 ילדים וילדות.
המקרה החמור החזיר לסדר היום את הדיון, אודות חוסר האונים בהתגוננות מפני עברייני המין ובעיקר מפני פדופילים.
נתון מדאיג ביותר הנו, כי שיעור הרצידיביזם (עבריינות חוזרת ונשנית) בקרב עברייני מין בעלי מסוכנות גבוהה, הנו גבוה ביותר, עד כדי הגדרתם של עבריינים אלו כפצצה מתקתקת, אשר עלולה להחריב את חייהם של קרבנותיה בכל עת.
נשאלת השאלה, מה קורה במדינת ישראל עם אותם "פצצות מתקתקות" לאחר שסיימו לרצות את תקופת מאסרם בכלא וגורמי הטיפול והאכיפה יודעים כי הסיכוי שימשיכו לתקוף מינית הנו כמעט וודאי?
התשובה, עגומה ככול שתהיה הנה, שעבריינים אלו חוזרים אל החברה לאחר טיפול, הגבלות ופיקוח שברוב המקרים אינם אפקטיביים. במילים אחרות, עברייני המין יחזרו לפגוע מינית בנשים, ילדים ובאחרים.
האם אזלת ידה של המדינה בטיפול בנושא מוצדק ואכן אין דרך אחרת? אם תשאלו מספר מדינות בארה"ב,
אשר הסירו את הכפפות ומשתמשות בבדיקות פוליגרף לעברייני מין מורשעים לאחר שחרורם ממאסר, למטרת בדיקות הפרת תנאי שחרור והערכת מסוכנותם, התשובה היא לא!
במאמר אסקור בהרחבה את המצב במדינת ישראל בכל הקשור לטיפול בעברייני מין ואציג את אפשרות השימוש בפוליגרף למטרת פיקוח על עברייני מין מורשעים לאחר שחרורם מהכלא.
הטיפול בעברייני מין: החוק בישראל, רצדיביזם והערכת מסוכנות
עברייני מין הם אנשים אשר ביצעו אחת או יותר ממגוון עבירות המוגדרות בחוק כעבירות מין.
התגובות החברתיות לעבירות מין ולעברייני מין, הן מגוונות ובדרך כלל גם טעונות ורגישות במיוחד.
מדובר בעבירות הגורמות סבל רב לקרבנות, למשפחותיהם, לסביבה הקרובה ואף לחברה הרחבה.
חקירה ובחינה של מאפייני עברייני המין וניסיונות טיפוליים בהם, הובילו למסקנה שיש צורך בשילוב של ענישה, טיפול, מעקב ופיקוח אחר אלו שביצעו עבירות מין. הגישה המשלבת ענישה וטיפול הוכחה כיעילה במחקרים רבים כמו במחקרה של דורן (Doren, 2002) או במחקרם של אדוארד והנסלי (Edwards & Hensley, 2001) והיא יושמה במדינות מערביות רבות, שכן חוקים ועונשים כשלעצמם אינם מונעים מועדות ואינם מקטינים את שיעור החוזרים לעבור עבירות. הצורך בתגובה חברתית הולמת המשלבת בין ענישה וטיפול הוביל מדינות מערביות רבות לקבוע הסדרים להתמודדות עם עברייני מין, לטיפול בהם, לליוויים ולהגנה על הציבור מפניהם. ההסדרים הללו מעוגנים בחוקים, בתקנות ובחוזרים שונים.
החוק בישראל
מודל הענישה בישראל ובעולם הוא מודל מורכב, אשר נכללים בו שיקולי ענישה שונים הנוגעים לגמול להרתעה ולשיקום. נקמה איננה אחת ממטרות הענישה.
חשוב לציין כי בשיטה הנהוגה בישראל, המרכיב העיקרי בשיקולי הענישה הוא סיווג העבירות על פי חומרתן ואילו מידת המסוכנות של עבריין המין כמעט איננה נכללת בשיקולים אלה. גם בשחרור עברייני מין מהכלא, בתום תקופת המאסר שנגזרה עליהם, מרכיב המסוכנות של העבריין אינו מהווה שיקול. מרכיב המסוכנות מהווה שיקול רק בתהליך ההחלטה לגבי שחרור של אסיר עבריין מין בתום שני שלישים מתקופת מאסרו (בשיקולי קיצור המאסר) אמנם גם בעולם וגם בישראל, ההגנה על הציבור וההגנה על הפרט נכללים בשיקולי המערכת השיפוטית והן תופסות חלק מרכזי משיקולי החקיקה. אולם בישראל, בתום המאסר במלואו, אין מקום לשיקול דעת; החוק מחייב לשחרר את האדם מן הכלא ותהיה מידת מסוכנותו אשר תהיה. עם זאת חשוב לציין כי ניכרת התקדמות של ממש בחקיקה בתחום זה, ובשנים האחרונות נחקקו שלושה חוקים חשובים:
החוק הראשון: הוא החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסד המכוון למתן שירותים לקטינים התשס"א 2001, שנכנס לתוקף בשנת 2003.
החוק השני: הוא חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה התשס"ה 2004, שנכנס לתוקף בינואר 2005.
החוק השלישי: הוא חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין התשס"ו- 2006, והוראותיו חלות בהדרגה החל מאוקטובר 2006. מטרתו של חוק זה, הוא להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין וזאת באמצעות הערכת מסוכנות בשלבים השונים של ההליך המשפטי ובעזרת תכנית פיקוח ומעקב. על פי הוראות חוק זה יוקמו יחידות פיקוח שתפקידן יהיה לבצע פיקוח ומעקב על עברייני המין, להמליץ בפני בית המשפט על פי הערכת מסוכנות על תנאי הפיקוח ומעקב לעבריין המין, להתעדכן בדבר פרטיהם של עברייני מין המצויים בפיקוח ומעקב, לקיים עמם קשר שותף ותדיר ולנהל מרשם.
חשוב לציין כי למרות ההשקעה האדירה והמבורכת של הארגונים האמונים על אכיפת חוקים אלו, משאבי המדינה פשוט אינם מספיקים כדי להגן על הציבור מכל עברייני המין שהשתחררו ממאסר. בהמשך המאמר, אסביר בהרחבה כיצד בכוחו של הפוליגרף לסייע בפיקוח ומעקב אחרי כל עברייני המין שהשתחררו ממאסר.
רצידיביזם והערכת מסוכנות כשלב ראשון בגיבוש תכנית טיפול
השלב הראשון והמכריע בקביעת הענישה ובגיבוש תוכנית טיפולית לעברייני מין הוא הערכת המסוכנות שלהם, שבמסגרתה יש הערכה של מידת הסכנה בה העבריין יחזור לפשוע. לצורך הערכת המסוכנות נדרשת בחינה של שיעור הרצידיביזם בקרב עברייני המין (Lievore 2004).
המונח רצידיביזם הוגדר בספרות המחקרית כעבריינות חוזרת לאחר הרשעה ראשונה בפרק זמן נתון.
הגדרת רצידיביזם עשויה להשתנות משתי בחינות עיקריות התלויות בנתונים שעל בסיסם נקבע אם היתה עבריינות חוזרת קרי- אם המחקר התבסס רק על נתונים רשמיים, כלומר על עבירות מדווחות, או שמא התבסס גם על נתונים לא רשמיים שאלו מספר העבירות שלא דווחו. כיום ניתן להעריך את מספר העבירות שלא דווחו באופן רשמי על ידי התייחסות למידע שדווח לארגונים וולונטריים ולא סווג כמידע רשמי.
גורמים שונים כגון: קרבנות בדמות ילדים שאינם מבינים בכלל שנפלו קרבן לעבירת מין, בושה, הדחקה, השתייכות לחברה סגורה, פחד מביקורת ותיוג ועוד, הביאו למצב בו אחוז ניכר מעבירות המין במדינת ישראל מייצג עבירות שאינן מדווחות.
לתפיסתי, קיימת דרך נוספת להערכת מספר עבירות המין שלא דווחו באופן רשמי, דרך זו כוללת בדיקות פוליגרף לעברייני מין, אודות עבירות נוספות שלא דווחו. בכך בעצם ניתן יהיה להעריך את כמות העבירות הלא מדווחות. הערכה זו תסייע רבות להערכת המסוכנות של עבריין המין. בהמשך יפורט הנושא בהרחבה.
הגורמים המשפיעים על הערכת הרצידיביזם של עבריין המין:
- ההיסטוריה הפלילית של העבריין.
- גילו בעת השחרור מהכלא.
- מין הקרבן?
- האם הקרבן הינו קטין?
- טיב הקשר בין העבריין ובין קורבנו.
- הרקע הסוציו אקונומי של העבריין.
- אוריינטציה אנטי חברתית של העבריין.
- רמת הסטייה המינית ועוד.
ההנחה המוטעית
ככלל, מחקרים מצביעים על כך ששיעור הרצידיביזם בקרב עברייני מין, הוא נמוך בהשוואה לשיעורו בקרב עבריינים אחרים.
מהספרות המקצועית בעולם עולה, כי שיעור הרצידיביזם שנצפה בקרב עברייני מין, על פי נתונים רשמיים, הוא על פי רוב בטווח שבין 10% ל- 15% בתקופת חמש שנים מיום שחרורם, אך מודגש כי בתקופות מעקב ממושכות יותר נצפה שיעור רצדיביזם גבוה יותר. לדוגמא ממחקרים בקנדה עולה כי שיעור הרצדיביזם בקרב עבריייני מין לאחר 15 שנות מעקב הנו24%.
ההנחה המוטעית מתבססת על הסטטיסטיקה הרשמית, המראה שרוב עברייני המין אינם מורשעים או נאסרים שוב בגין עבירת מין. ניתן להסיק מנתון זה מסקנה שגויה לחלוטין הגורסת כי שיעור הרצידיביזם של עברייני מין נמוך או שרמת מסוכנותם נמוכה ולכן אין צורך להשקיע יתר על המידה בטיפול ושיקום לאחר שניתן העונש הקבוע בחוק.
חשוב לזכור, כי אף שמחקרים רבים מצביעים על רמת רצידיביזם נמוכה יחסית בקרב עברייני מין, יש להתחשב בכך שהנתונים המשקפים את המתרחש במציאות, הרבה יותר גבוהים מהסטטיסטיקה הרשמית, בעיקר עקב התופעה של תת דיווח על עבירות מין. יש הטוענים כי רמת הרצידיביזם בפועל גבוהה בעשרות אחוזים מהמידע שמדווח למשטרה.
יעילות הטיפול התרופתי הניתן לעברייני המין
עבריינות מין יוצרת "פאניקה מוסרית", כהגדרת הספרות בתחום הקרימינולוגיה.
פאניקה זו, מאיצה בציבור ובנציגיו בכנסת, לדגול בפתרונות "פלא" כמו ענישה מחמירה.
כידוע, אין בנמצא פתרונות פלא, אך שיטת הטיפול התרופתי הנקראת סירוס כימי פותחה כדי לתת מענה לבעיה. ישנן גישות רבות המנסות להסביר את מניעי התקיפה המינית וחשוב מאוד להבין שהטיפול התרופתי נועד לעברייני מין כאלה שמניע תקיפתם הוא יצר מיני חריג בלבד ולא לעברייני מין כאלה שמניע תקיפתם הוא זעם, שליטה, כוחניות או כול מניע אחר. זאת אומרת שהטיפול התרופתי ישפיע רק אם מניע התקיפה הוא ביולוגי, בעקבות ריכוז חומרים חריג בגוף, הגורם לדחף מיני חריג. הטיפול התרופתי יהיה בלתי יעיל לחלוטין אצל עברייני מין, המבצעים את התקיפה ממניעים סאדיסטים, מניעי שליטה, כוחניות, תסכול וכל מניע אחר.
דוגמאות לסוגי טיפול תרופתי לעברייני מין:
תרופות אנטי אנדרוגניות - Anti Androgens Medication:
מטרתו העיקרית של הטיפול בסוג זה של תרופות, היא להפחית את ריכוז ההורמון טסטוסטרון אצל עברייני מין לרמה נמוכה, הקרובה לכזו הנמצאת אצל ילד שעדיין לא הגיע לגיל הבגרות המינית ובכך בעצם להפחית משמעותית את העוררות המינית. למרות שחלק מעברייני המין, עדיין יכולים לחוש יצר מיני כתוצאה מתגובה לגירויים רלוונטיים מסוימים לאחר נטילת התרופות, עדיין באופן כללי, הם פחות מעוניינים במין וקיימת הפחתה ניכרת בהתנהגותם המינית הספונטנית ובהתעניינות המינית.
מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין - SSRI'S – Selective Serotonin Reuptake Inhibitors
יעודן המקורי של קבוצת התרופות מסוג SSRI'S או בעברית מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין, הוא טיפול בדיכאון, בחרדה ובהפרעה קומפולסיבית טורדנית- כפייתית. לקבוצת התרופות הללו יש תופעות לוואי שונות כמו הפרעות בשינה והפרעות במערכת העיכול. כשבחנו את תופעות הלוואי גילו גם שהתרופה, בחלק מהמקרים מסדירה את ההתנהגות המינית אצל אנשים מסוימים. זאת אומרת שיעילות התרופה בטיפול בעברייני מין בהיבט המיני, מוגדרת בעצם כאחת מתופעות הלוואי שלה.
לתרופות מסוג זה השפעה עקיפה ולא וודאית בטיפול בעברייני מין.
בשונה מסוג התרופות הקודם, תרופות אלו יעילות במצבים בהם עבריין המין חווה את הסימפטומים הבאים: מחשבות כפייתיות על מין, נטייה כפייתית לבצע תקיפות, מצבי רוח משתנים של דכאון וחרדה הגורמים להתנהגות אלימה וכשעבריין המין תוקף כתוצאה מאימפולסיביות, השימוש בקבוצת התרופות מסוג SSRI'S יפחית בוודאות את העוצמות של הסימפטומים הללו וכך יכול למנוע תקיפה מינית.
כיום, לא נהוג להשתמש בקבוצת תרופות אלה לטיפול תרופתי בכול עברייני המין, אלא רק לעברייני מין הסובלים מהסימפטומים הספציפיים שצוינו.
ויסות היפוך: דקפפטיל (decapeptyl)
הראשונים שגילו את יעילות התרופה בהפחתת היצר המיני והשימוש בה לטיפול בעברייני מין הם פרופסור אליעזר ויצטום ואריאל רסלר.
השימוש בדקפפטיל גורם להפחתת ריכוז הטסטסטרון בגוף ועל ידי כך מסייע להפחתה משמעותית ביצר המיני. הפחתת ייצור הטסטוסטרון מתבצעת ע"י שימוש בחומר הנקרא הטריפטורילין, אשר הנו חומר סינטטי, שאינו קיים בטבע ונוצר על ידי האדם באופן מלאכותי. באמצעות תהליך מתוחכם, השימוש בתרופה זו גורם להפסקת ייצור הטסטוסטרון בגוף.
יעילות השימוש בטיפול תרופתי מוגבלת ביותר בעקבות סיבות רבות ביניהן:
1. אי היכולת לדעת האם עבריין המין אכן נוטל בוודאות את התרופה.
2. גם במצבים בהם עברייני מין נטלו בוודאות את התרופה, קיימות עדויות בארה"ב, אודות עברייני מין שלאחר נטילת התרופה, השיגו חומרים נגדיים שביטלו את השפעת התרופה וחזרו לתקוף.
3. היבטים אתיים ומוסריים בכפייה על נטילת התרופה, אשר מוגדרת כהתערבות חודרנית בתהליכים ביולוגיים בסיסיים של הפרט.
4. אי יעילות הטיפול התרופתי, בקרב עברייני מין שמניעי תקיפתם אינם בהכרח יצר מיני חריג.
הגישה הקוגניטיבית- התנהגותית לטיפול בעברייני המין
השיטה הטיפולית הנחשבת ליעילה ביותר לטיפול בעברייני מין, היא הגישה המשתמשת בהתערבות מובנית קוגניטיבית- התנהגותית. גישה זו מייחסת חשיבות רבה לקוגניציה ולמשתנים קוגניטיביים כמו אמונות ועיוותים קוגניטיביים, סכמות החשיבה של עבריין המין והאופן שבו הן מטות את תהליכי עיבוד המידע. לדוגמא פדופיל המשוכנע שילד בן 10 הוא יצור מיני כמוהו, שהוא באמת נהנה מקיום יחסי מין ואפילו טוען שהילד פיתה אותו ובאמת מאמין בכך.
פוגעים רבים מודעים לכך שהחברה שוללת את התנהגותם, אולם באמצעות עיוותים קוגניטיביים ורציונליזציות, הפוגעים מתירים לעצמם לפגוע, למרות האיסור החברתי. לדוגמא: הפוגע עלול לחשוב לעצמו, שהילד הקרבן השתתף באירוע מרצונו החופשי, אחרת לא היה מוכן להשתתף בו. "מחשבות מתירות" אלו, הופכות למוקד התערבות. בנוסף, מוקדשת תשומת לב מיוחדת, לאי קבלת אחריות על המעשים באמצעות מנגנוני הגנה הכוללים הכחשה השלכה, דה פרסונליזצייה והעדר אמפטיה כלפי הקרבנות.
בשימוש בהכחשה, עברייני המין בעצם מתעלמים מהיבטים מסוימים או מפרשים מחדש את אירוע התקיפה, כך שלא יחושו אשמה.
שימוש ברציונליזצייה, נעשה כדי לתת הצדקות והסברים שכלתניים להתרחשות התקיפה, באופן המאפשר להתרחק מהרגש המתעורר.
השימוש בדה פרסונליזצייה – הסרת האנושיות מהקרבן, מתבצע כדי להימנע מהאשמה, הבושה ואולי החרדה הנובעות ממעשיו.
קיימות תכניות טיפול רבות המתנהלות על פי הגישה הקוגנטיבית- התנהגותית השיטה המועדפת היא שיטת הטיפול הקבוצתי. העקרונות הכלליים שעליהם מתבססת שיטת הטיפול הקבוצתי הנם:
- דגש על תפיסה ערכית, שמה במרכז את החברה, ויעדה הוא להפסיק את ההתנהגות העבריינית, הגנה על החברה ועל הקרבנות העתידיים של עבריינים אלה.
- שימת דגש על למידה בקבוצה תוך התייחסות לממדים קוגנטיבים, רגשיים והתנהגותיים, ומטרתה לשנות את דפוסי ההתנהגות הסוטה. הטיפול כולל התערבויות המתמקדות בעבירת המין של העבריין, והתרפיה מכוונת לטעויות החשיבה, לערכים ולדפוסים של התעוררות מינית סוטה.
השימוש בפוליגרף למטרת הגנה על החברה מפני עברייני מין מורשעים:
עבריין מין רצידיביסט, המשתחרר מהכלא, ככל הנראה ימשיך לפגוע בעיקר בנשים וילדים.
אזלת ידה של המדינה בפיקוח אפקטיבי על עבריינים אלו, מובילה לחיפוש אפיקים חדשים למניעת התופעה. בזמן שבמדינת ישראל, מתנהלים דיונים עקרים וועדות אין סופיות בנושא, בארה"ב החליטו להסיר את הכפפות ולנקוט בצעדים משמעותיים, תוך שימוש בבדיקות פוליגרף לעברייני מין שסיימו לרצות את עונשם והשתחררו מהכלא.
טרם אציג נתונים מארה"ב, אודות החזרתם לכלא של עברייני מין שסיימו לרצות את מאסרם, בעקבות בדיקות פוליגרף, ארחיב על השימוש בפוליגרף בקרב עברייני מין.
הדרכים לשימוש בפוליגרף בקרב אוכלוסיית עברייני המין:
1. בדיקות פוליגרף תקופתיות לאחר שחרור מהכלא, למטרת גילוי הפרת תנאי שחרור:
מדובר בבדיקות פוליגרף תקופתיות המתבצעות לעברייני מין שהורשעו בעבר בעבירות מין, נאסרו והשתחררו ממאסר בתנאים מגבילים. מטרת הבדיקות הנה לבדוק, האם הפרו עברייני המין את תנאי שחרורם.
דוגמאות לשאלות בבדיקת פוליגרף תקופתית לפדופיל שהשתחרר ממאסר:
- מאז שחרורך ממאסר, האם ביקרת בגני ילדים, בתי ספר או גני שעשועים?
- מאז שחרורך ממאסר, האם אתה מחזיק\החזקת תמונות של ילדים?
- מאז שחרורך ממאסר, האם צילמת ילדים ללא ידיעת הוריהם?
- מאז שחרורך ממאסר, האם גלשת באתרי אינטרנט המציגים תכנים פדופיליים?
בבדיקת פוליגרף תקופתית זו, ניתן לשאול על כל הפרת תנאים אותה ביצע עבריין המין, תוך תיחום ההפרה לפרק הזמן הרצוי, אותו מעוניינים לבדוק.
חשוב להדגיש כי בבדיקת פוליגרף ניתן לשאול אך ורק על עובדות ולא על כוונות ורגשות, כיוון שהאחרונים, עלולים להשתנות מעת לעת בניגוד לעובדות אשר הנן קבועות.
2. בדיקת פוליגרף למטרת גילוי עבירות מין בלתי מדווחות עד לרגע ההרשעה:
ניתן לבדוק בפוליגרף עברייני מין מורשעים, אודות עבירות מין נוספות שביצעו מבלי להיתפס ובכך בעצם להעריך את מספר העבירות שלא דווחו באופן רשמי. השימוש בפוליגרף למטרה זו, יסייע להתגבר על הסטטיסטיקה הרשמית המוטעית של הרצידיביזם בקרב עברייני המין ויחשוף מידע שלעולם לא היה יכול היה להתגלות באמצעים אחרים.
המידע החדש שיתגלה באמצעות הפוליגרף, יסייע בהערכת המסוכנות של עבריין המין הנבדק וע"י כך, ישפוך אור על הערכת הסיכוי כי יפגע בעתיד.
ניתן לקחת שלב זה צעד אחד קדימה וליצור מעין סטטיסטיקה פנימית, המבוססת על עבירות מין שלא דווחו מעולם. סטטיסטיקה זו, תסייע בקבלת תמונת הערכת מסוכנות אמתית ומדויקת יותר מזו המתקבלת היום.
3. בדיקות פוליגרף תקופתיות לאחר שחרור מהכלא, למטרת גילוי עבירות מין בלתי מדווחות:
בדיקות הפוליגרף מסוג זה, מבוצעות באופן תקופתי רק לאחר שחרור עבריין המין מהכלא ולא טרם הרשעתו. באמצעות בדיקות פוליגרף תקופתיות אלו, ניתן להשיג 2 מטרות עיקריות:
א. גילוי עבירות בלתי מדווחות, שביצע עבריין המין לאחר שחרורו מהכלא ולהשתמש במידע זה למטרת הערכת מסוכנות מחודשת, מעקב ופיקוח מוגבר או במקרים חריגים אפילו להחזרת העבריין לכלא.
ב. הרתעת עברייני מין המתכוונים לבצע עבירות מין לאחר שחרורם מהכלא וניפוץ האשליה כי לא ייתפסו. אשליה זו נוצרת בקרב עברייני מין, אשר יודעים שבעבירות של פגיעה בחסרי ישע, פגיעה דרך האינטרנט ועבריינות מתוחכמת, קשה מאוד לחשוף את העבירה ולאתר את התוקף.
חלומות באספמיה או מציאות ראלית?
בניגוד למדינת ישראל, אשר עסוקה בוועדות ודיונים אין סופיים, בארה"ב קיימות לפחות 14 מדינות בהן הגופים האמונים של אסירים משוחררים על תנאי, מבצעים שימוש בבדיקות פוליגרף כדי לפקח על עברייני המין לאחר שחרורם מהכלא, כדי לבדוק האם הפרו את תנאי השחרור. השימוש בפוליגרף במדינות אלו מעוגן בחקיקה.
מתוך כתבה שפורסמה בעיתון הטלגרף בתאריך 16.2.18, תחת הכותרת - בוצע שימוש במכשיר הפוליגרף כדי לשלוח בחזרה 160 עברייני מין מורשעים בחזרה לכלא:
הכותב מציין כי קציני מבחן שלחו בחזרה לכלא פדופילים ועברייני מין אחרים מורשעים, לאחר שנכשלו בבדיקות פוליגרף והתנהגו בצורה מחשידה.
באוגוסט 2014, החלו במשרד המשפטים לבצע בדיקות פוליגרף לעברייני מין מורשעים ומאז נבדקים בפוליגרף בכל חודש כ 50 עבריינים. למבצעי בדיקות הפוליגרף יש את הסמכות לשלוח בחזרה לכלא עברייני מין מורשעים, אם תוצאות הבדיקה מעלות חשש לביטחונו של הציבור.
מאז החל השימוש בפוליגרף ע"י משרד המשפטים, נשלחו בחזרה לכלא כ 160עברייני מין מורשעים שנכשלו בבדיקת הפוליגרף. הפרטים שפרסם משרד המשפטים חושפים, כי בשנה שעברה הוחזרו לכלא עבריינים אשר ביצעו עבירות מין כנגד ילדים, אונס ועבירות הכוללות פורנוגרפית ילדים.
באחד המקרים, נבדק בפוליגרף עבריין מין אשר שוחרר בתנאים מגבילים ממאסר, אשר כללו בין היתר איסור מוחלט על שימוש באינטרנט. הנבדק אובחן כדובר שקר בשאלת השימוש באינטרנט מאז שחרורו מהכלא. בפשיטה משטרתית שנעשתה בביתו, נמצאו תמונות עירום של ילדים, אשר הורדו מהאינטרנט והוסתרו במחשבו. העבריין הורשע בגין הפרת תנאי שחרורו ועל עבירות נוספות והוחזר לכלא. דובר המרכז למניעת פשיעה ברך על הישגי הפוליגרף ועל השימוש בטכנולוגיה לאיתור הפרות התנאים ע"י עברייני המין לאחר שחרורם.
לדברי דובר משרד המשפטים: "ההגנה על הציבור, הנה בעדיפות ראשונה אצלנו ופיקוח על עברייני מין בעלי מסוכנות גבוהה הינו חובה. המקרה מוכיח שהשימוש בפוליגרף, ממלא תפקיד חשוב בפיקוח על עבריינים אלו"
לסיכום
כל אדם בר דעת מבין, שאי אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולצפות מהצד פעם אחר פעם בעבריין המבצע עבירות מין, נתפס לאחר השקעה אדירה של המשטרה ולבסוף משתחרר לאחר שריצה עונש קצר יחסית לחומרת מעשיו וקיים סיכוי סביר שיחזור לפשוע.
כשקוראים את הצהרת דובר משרד המשפטים, לא ברור מדוע השימוש בפוליגרף בקרב עברייני מין לא מתבצע. האם ההגנה על הציבור במדינת ישראל היא לא בעדיפות גבוהה כמו זו של ארה"ב?
ניתן לפחות לצפות שהמדינה, שתפקידה המרכזי הוא הגנה על הציבור ושמירת ביטחונו האישי של הפרט, תפעל ככול יכולתה למלא מטרות אלו.
מתחקיר אישי שערכתי, לפני מספר שנים הוצעה למדינת ישראל ולשירות בתי הסוהר, מצד מכון פוליגרף מוכר בישראל, הצעה לביצוע בדיקות פוליגרף בהתנדבות לעברייני מין טרם שחרורם מהכלא, אך התשובה להצעה זו הייתה שלילית והפרויקט העלה חרס.
חשוב לדעת שהתהליך אפשרי, ישים ומתבצע בצורה טובה בארה"ב, לכן אין סיבה ממשית לכך שאינו מבוצע במדינתנו.
מאת אלירן לנקרי
מומחה לפוליגרף, חוקר, מתשאל ופרופילאי פלילי.
מנכ"ל מכון הפוליגרף אתיקה